מכתב לעצמי הצעיר 2018-12-03T09:32:33+00:00

מכתב לעצמי הצעיר בן ה-13

דורון יקר,

אני כותב לך מן העתיד ומקווה לתת לך כלים ועצות כיצד להיכנס לשלום ולצאת לשלום מעולם הכדורסל התחרותי אליו אתה עתיד להצטרף. היום משחק הכדורסל הוא בשבילך רק עוד חוג מתוך מגוון החוגים שממלאים את שעות אחר הצהרים שלך. למרות שאינך מוטרד מהשאלה "מה אתה רוצה להיות כשתהיה גדול" אני יודע ששחקן כדורסל אתה לא רוצה להיות.  דע לך, שהרתיעה שלך מהכדורסל לא תעזור לך להפסיק לגבוה. אני יודע שקשה לך עם תשומת הלב שהגובה שלך מושך. תמיד בולט ראש מעל החברים בכיתה ובשכבה, עד שאתה הולך ומסגל לך הליכה כפופה בכדי לא למשוך תשומת לב.

הקושי הזה שלך להתבלט ולמשוך תשומת לב יחזור ויפגוש אותך בהמשך קריירת המשחק שלך וגם הרבה לאחריה וידרוש ממך לצאת מעצמך, להתגבר ולהתעלות שוב ושוב ושוב….

עם השנים אתה תלמד שדווקא במקומות שקשה לך בהם – ישנו פוטנציאל גדול לצמיחה ולהתחדשות.

כבר בהיותך ילד בגן היית פרפקציוניסט ותחרותי ללא תקנה. יצר התחרות הזה יוביל אותך להישגים אך מצד שני הוא ייצור אצלך מתחים, דאגות ופחדים. כל כישלון, כל הישג לא ראוי, כל מה שייראה לך לא מושלם, יגרום לך תסכול ואכזבה שיהיה לך קשה להכיל. כדי להתגבר על כך אני מציע לך לזכור שבחיים אין מושלם. אבל יש שלם. ביום שבו תלמד להיות שלם עם עצמך (גם עם החלקים הלא מושלמים שבך) אז תהיה שמח בחלקך.

בכל אופן, בעודך מכדרר במגרשי הכדורסל בשכונה ובמחוזותיה יתחילו בכירי הענף לשים לב לכשרון המשחק שלך ולחזר אחריך, אבל אתה תבחר להישאר ברמת אפעל, וזה בסדר לעת עתה. אל תתרגש מכל העסקנים המכרכרים סביבך ואל תמהר לצאת אל העולם הגדול. תחיה ותנסה למצות כל רגע של ילדות עד תום.

הפועל גבעתיים 1990-1987

אחרי שתיסגר קבוצת הכדורסל ברמת אפעל עקב מיעוט משתתפים, תאלץ לעבור להפועל גבעתיים ובד בבד תצהיר בפני כל מי שחפץ לשמוע ש"אתה עובר לגבעתיים לכל היותר לשנה או שנתיים לפני שתפרוש מהמשחק ושלא יבנו עליך תכניות ארוכות טווח…"

באותה תקופה יחול אצלך מהפך ביחס למשחק, כשתבין שהכישרון בו בורכת הוא מתנה שכדאי לך לנצל. זה יקרה בקיץ 1988 במהלך אליפות אירופה לקדטים, שם תבחין שאתה ברמה לא פחות טובה מבכירי השחקנים בגילך מכל היבשת וזה עוד לפני שאתה משקיע בשיפור יכולות המשחק שלך מעבר לזמן הנדרש באימונים. ברגע שתחליט להקדיש את עצמך למשחק הכדורסל, הוא יהפוך לחלק בלתי נפרד ומרכזי מחייך.

עד מהרה תלמד על בשרך מה גדול הפער בין משחק הכדור התמים והמשובב שהכרת לבין עולם הכדורסל והספורט התחרותי, התובעני ורווי היצרים.

בפעם הראשונה שתיווכח שיש למשחק התחרותי מחיר תהיה בגיל 16 בו תיאלץ לעבור ניתוח להסרת שומה בגב. אל דאגה, הניתוח יהיה קל ופשוט אך ידרוש מנוחה של שלושה ימים ללא מאמץ וללא פעילות גופנית כדי לאפשר לפצע להגליד ולהירפא בצורה הטובה ביותר. כעבור יומיים תיכנע ללחצי הקבוצה ותשתתף בעוד "משחק מכריע שאסור להפסיד". הפצע ייפתח ותהליך ההגלדה יתארך וייפגע. את תוצאת המשחק אתה לא תזכור, אבל צלקת גדולה תישאר לך על הגב למזכרת.

זו לא הפעם האחרונה שתקריב את גופך ובריאותך על מזבח הכדורסל.

הפועל גליל עליון 1993-1990

אחרי שלוש עונות מוצלחות בגבעתיים תהיה מחוזר על ידי רוב הקבוצות של הליגה הבכירה. הבחירה שלך בהפועל גליל עליון – הקבוצה שבה תשחק בסופו של דבר – תהיה סוג של ברירת מחדל. תיאלץ לעזוב את בית הוריך וזה יהיה לא קל,  אבל אני מבטיח לך שמהר מאד תחווה את הברכה וההתחדשות שיביאו איתם השינוי והמעבר.

 עם צלחת האליפות, גליל 1993 | צילום משה שי

בשנים שתשחק בקבוצתך החדשה שבארץ הגליל תחווה רגעים רבים ומיוחדים. אלו תהיינה שנים של לא מעט הישגים ושיאים אישיים וקבוצתיים, אבל מעל כולם יפציע רגע אחד שיתרחש בעונה שתיזכר כעונת ה"דובדבנים" ובה תזכה עם קבוצתך באליפות היסטורית 23 שנים אחרי שמכבי תל אביב הייתה היחידה ששלטה בכיפה.

יותר מהנפת צלחת האליפות ירגש ויפעים אותך לראות יחד את שלל האוהדים השונים והמגוונים שישבו ביציע: גברים ונשים, זקנים, בני נוער וילדים, קיבוצניקים ועירוניים, מתנדבים מחו"ל וקבוצה של חסידי חב"ד. למרות הרקע השונה ממנו הם באים, ולמרות הדעות השונות והפרצופים השונים שלהם, כולם ישנסו מותניים, ישלבו ידיים, ישירו וירקדו יחד כאיש אחד בלב אחד. זהו רגע בו תבין לראשונה בחייך את כוחו המאחד של הכדורסל ומהי היכולת שלו לקרב וללכד אנשים שעל פניו ביום-יום נראים שונים ורחוקים זה מזה כרחוק מזרח ממערב. זהו רגע שתזכור כל חייך כמקור השראה לפוטנציאל האחדות שפועם בנו.

קונטיקט האסקיז, ארצות הברית 1996-1993

אחרי שלוש עונות מוצלחות בליגה הבכירה בארץ תעמוד בפני החלטה לא קלה: האם להיענות להצעות מפתות שתקבל מהכדורסל המקומי או לעזוב ולהיות חלק מעולם כדורסל המכללות בארצות הברית. הרצון שלך לחוות משהו אחר, לשנות ולהתחדש יגבר ותבחר בקבוצת ההאסקיז שבמכללת קונטיקט מעבר לים. אומנם חשש ופחד ילוו אותך בדרכך החדשה. ייקח לך זמן להסתגל לתרבות השונה, לבית החדש וגם למשטר האימונים האינטנסיבי ולסגנון המשחק השונה. אבל כל אלה יהיו מנוף להצלחה. מהר מאד תמצא את מקומך ותהיה שותף לשלוש עונות מיוחדות ומוצלחות מאד.

 קונטיקט 1996 | צילום  uconn communication office

קונטיקט 1996

יש משהו אחד חשוב מאד שאני מבקש שתזכור. באחד המשחקים, כשתרוץ על הפרקט, תיתקף בוורטיגו – מעין סחרחורת ואובדן מיקוד. תחושה של חוסר שליטה. במהלך אותה חוויה יוצאת דופן שתחווה תשאל את עצמך  "לאן אני רץ?" ראשית, אני מבקש ממך לא להיבהל. הרגע הזה יחלוף מהר מאד  ומיד תתעשת ותמשיך לשחק.  מה שאני מבקש ממך זה שלעולם לא תפסיק לשאול את עצמך "לאן אני רץ?". החיים יכולים להיות מרוץ מאד תובעני, ולא תמיד אנחנו זוכרים במהלכו לאן באמת אנחנו רצים? מה המטרה שלנו? והאם יש לעשייה שלנו כוונה ותכלית ראויה?

דראפט 1996

הישגיך האישיים והישגי קבוצתך בשלוש שנות שהותך בארצות הברית יהיו טובים מאוד, ורבים ינבאו שתהיה השחקן הישראלי הראשון שישחק ב-NBA – ליגת הכדורסל הטובה בעולם.  למרות שבהתחלה לא תעלה על דעתך שתהיה מסוגל להגיע לפסגה הזו, לאט לאט תיווכח לראות שאתה מתחרה שווה ערך לטובים שבשחקני כדורסל המכללות, שלחלקם ינבאו עתיד מזהיר ב-NBA. "גם אני יכול", תאמר לעצמך, ותחליט לנסות למצות את האפשרות הזאת. בלי לשים לב יהפוך חלומך הפרטי לחלומם של רבים.

אתה תיבחר במקום ה-36 בסיבוב השני על ידי קבוצת הלוס אנג’לס קליפרס ותהפוך לישראלי הראשון שנבחר בדראפט של ה-NBA. אך השמחה תהיה מוקדמת: יתברר לך שהבחירה בך לא מבטיחה לך חוזה בליגה הטובה בעולם ובעונה הבאה אתה תמצא את עצמך חוזר לארץ לשורות מכבי תל אביב.

עם ג׳ים קלהון וריי אלן במשחק צדקה, קונטיקט 2002 | צילום אביהו שפירא

במהלך ריאיון שיתקיים שנים אחר כך, בעוד הכתבים ממשיכים לשאול ולנבור בחלום ה-NBA שלך שלא מומש, תאמר במידה של קוצר רוח, "זה בכלל היה הרבה יותר החלום שלכם מאשר שלי". ולשאלה, "ומה באמת החלום שלך?" תענה, "החלום שלי הוא להפסיק לחלום".

שנים רבות אחרי שתתפרסם הכתבה עדיין תתחבר לאמירה הזו ותייחל לעצמך להפסיק לחלום, להתעורר למציאות כמו שהיא, לחיות, לחוות ולהוקיר אותה – לא אתמול ולא מחר, אלא כאן ועכשיו.

מכבי תל אביב 2000-1996

כמו כל נחיתה מחלום למציאות גם זו שלך תהיה מעוררת, שלא לומר מערערת. תשחק ארבע עונות במכבי תל אביב ובמהלכן תהיה שותף לזכייה בארבע אליפויות, שלושה גביעים וסגנות אליפות אירופה אחת. יהיו לך גם לא מעט רגעי התעלות ושיאים אישיים אך במקביל, ובעוצמה גוברת והולכת, יתחולל בך שינוי. משהו עדין ונסתר מן העין ידרוש לעצמו ביטוי.

במהלך השנים בהן תשחק כדורסל מקצועני תתבקש להתמודד בין השאר גם עם הצדדים התובעניים והמכוערים של העולם התחרותי וזה יהיה לא קל. לעיתים קשה מנשוא. המתחים, הלחצים, העומסים, הקנאה, השנאה והאלימות ידירו שינה מעיניך, יערערו את בריאותך הפיסית והנפשית ויורידו אותך לתהומות ומשברים. אך דווקא הם אלו שבסופו של דבר יציתו בך אש טובה שתגרום לך להתעלות ולשבור שיאים. כשחקן ובעיקר כאדם.

כך, למשל, אחרי משחק אחד בו לא תהיה במיטבך וקבוצתך תפסיד, תוכל לשים לב איך אתה מצליח לצאת מחדר ההלבשה זקוף ונוכח. לא מתנצל ולא בורח מהאוהדים והעיתונאים כמו שעשית בדרך כלל אחרי הפסדים ומשחקים לא טובים שלך, אלא תבין ותפנים שההפסדים והירידות הם חלק מהמשחק. אין מה להתנצל עליהם אלא ללמוד, לגדול ולהתקדם. "גדלתי בשנה" תאמר בליבך ותרגיש שניצחת ניצחון גדול, חשוב ויקר.

עם עודד קטש במשחק הוקרה, רמת אפעל 2007 | צילום עודד קרני

עולם הכדורסל, על אף שיביא ברכה לחייך, במקביל הוא גם יצמצם ויגביל אותך במובנים רבים. מגיל צעיר בסופי השבוע, בחגים ובחופשים הגדולים תהיה נתון רוב הזמן במסגרות של אימונים ומשחקים. ככל שהתהליך האישי, הנפשי והרוחני שלך ילך ויתעצם, משהו בתוכך ידרוש יותר ויותר להשיל מעליך את עול המתחים והלחצים, המחויבויות והעומסים. נפשך תשתוקק לפרוש כנפיים ולעוף, לטייל במקומות שבהם לא היית, לחוות ולהתנסות בחוויות שלא חווית, ללא הגבלות וללא לוחות זמנים.

הפרישה

עם דיויד בלאט, מכבי תל אביב 2003
צילום ראובן שוורץ, ידיעות אחרונות

עם פתיחת עונתך הרביעית במכבי תל אביב, תגמול בליבך שזאת הולכת להיות עונת הפרישה שלך. אחרי רוב התבוננות ותהליך הולך ומעמיק יתבהר לך שהמשחק שאתה רוצה לשחק בחייך רחב ועמוק בהרבה ממשחק הכדורסל; שהמטרה שלך גדולה בהרבה מעוד סל שתקלע, מעוד משחק שתנצח, מעוד גביע שתניף באוויר, או מעוד כתר שייקשרו לראשך כשחקן הכדורסל הטוב ביותר שיש בידך להיות. מטרה אחרת תצטייר עתה לנגד עינייך: מימוש הפוטנציאל האנושי שלך –להיות האדם הכי טוב שאתה יכול להיות. 'זהו המשחק שלי', תאמר לעצמך – משחק החיים. אף על פי שאין סתירה, ואפשר לשחק את משחק החיים גם על מגרש הכדורסל, יהיה לך ברור שנכון לאותה תקופה הגיע הזמן לשחק את המשחק במחוזות אחרים. לעומת משחק הכדורסל, המתחיל ונגמר ב-40 דקות, משחק החיים יימשך בכל מקום ובכל דקה ודקה מחייך – יהיה אורכם אשר יהיה.

תובנות ותחושות אלו יובילו אותך להחלטה ולצעד מהמשמעותיים והמכוננים בחייך – בגיל 28 בשיא הקריירה כשעוד כוחך במותנייך תודיע על פרישה ממשחק הכדורסל המקצועני.

במשך השנתיים וחצי הבאות אתה תרבה בנסיעות ונדודים חוויות וטלטולים. אוסטרליה, תאילנד, הודו, ברזיל , קוסטה ריקה, ארצות הברית ואירופה הם רק חלק מהארצות והיבשות אותן תחצה. אתה תחווה גירושים כואבים, תהפוך לאבא ותתמודד עם מחלת הסרטן, ממנה תחלים ובעקבותיה תבצע שינויים עמוקים ומשמעותיים בכל אורחות חייך.

בדצמבר 2001, כשנה וחצי אחרי פרישתך מהמשחק, אי שם בהודו הרחוקה, עמוק בתוך המסע הרוחני שלך יקרה דבר פלאי:  רצונך לחזור לשחק כדורסל ייוולד בך מחדש.

הפועל ירושלים 2005-2003

אחרי חצי עונה במכבי תל אביב במהלכה תסתגל מחדש לעולם שממנו פרשת, תחתום בהפועל ירושלים.

המעבר לעיר הקודש יהיה בשבילך מעבר טבעי והולם במיוחד לאור המסע הרוחני אותו תעבור. יפעים וירגש אותך לראות ולחוש את השינוי שעברת. מצד אחד הסביבה תהיה כל כך טבעית ומוכרת: אותם פרצופים, אותו כדור, אותם מגרשים ואותם אולמות. מצד שני ניחוח חדש ומרענן ילווה אותך. פחדים ומתחים יתפוגגו במהרה ויפנו את מקומם לחדווה לשעשוע וליצירה. המראה שלך יתחדש ואיתו הלבושים, המחשבות והמעשים.

אתה תרגיש ותחווה ממקום מאד עמוק את השינוי וההתחדשות ותשחק את המשחק ממקום הרבה יותר בריא שמח ומאוזן.

באפריל 2004, לראשונה בהיסטוריה, תגיע יחד עם קבוצתך מירושלים למעמד גמר אליפות אירופה. מנגד, במעמד משחק הגמר תופיע ריאל מדריד האימתנית. זה יהיה ממש סיפור קלאסי של דוד נגד גוליית.

בכל מה שקשור לגודל, כוח, כישרון, כסף, ניסיון ומסורת, ריאל מדריד תעלה עליכם בעשרות מונים. אך במידת האמונה והביטחון, תעלו אתם עליה ובעיקר נראה שתהיה לכם ברכה, שזאת תהיה העונה של ירושלים.

העונה הזאת תהפוך לאחת מהעונות המכוננות בקריירה שלך אם לא למכוננת שבהן. זו תהיה עונה בה תיוולד ותפציע מחדש לפסגות עולם הכדורסל אחרי היעדרות של שנתיים וחצי מהמגרשים במהלכן התמודדת עם מחלת הסרטן. זו תהיה עונה בה תלמד שהניצחון האמיתי הוא זה שנשאר לנצח. ומה שנשאר לנצח הם לאו דווקא התארים והגביעים אלא המעשים הפשוטים והטובים שמתרחשים לרוב מאחורי הקלעים.

בגמר נגד ריאל, שרלרואה 2004 | צילום עדי אבישי, מעריב 

עם גביע היול״ב וחולצת ׳אין עוד מלבדו׳ | צילום אורי לנץ

אספר לך סיפור כדי להמחיש זאת.

בתחילת אותה עונה יוצאת דופן שבה תזכה עם קבוצתך בגביע היול"ב תדע הקבוצה עליות וירידות. בשלב מסוים, אחרי שורת הפסדים, יתחיל לעלות, כמו תמיד, רף הלחץ והמתח. האוהדים יזעמו, יתחילו להישמע קולות ודרישות לפטר את המאמן ולהחליף את השחקנים. כלי התקשורת לא יחוסו עליכם, והלחץ ילך ויגבר.  ההנהלה תכנס ישיבת חירום עם המאמנים והשחקנים כדי לדון ב"מצב" ולטכס עצה איך לצאת מן המשבר. באמצע הישיבה תצא  לרגע לשירותים. בדרך ייגש אליך אוהד מסור של הקבוצה. "שמע, דורון", יאמר בנימת התרגשות, "אתמול אחרי ההפסד לא ישנתי בלילה. חשבתי מה אני יכול לעשות למען הקבוצה…" הוא יפסיק לרגע ויביט בפניך במבוכה. "ומה חשבת?" תעודד אותו להמשיך. "הבאתי לכם משהו, ואני מקווה שהוא ירים לכם קצת את המורל". הוא יפתח שקית שיחזיק בידו. "זה סלט פירות. חתכתי אותו בעצמי. תיתן לחברים שיאכלו, שייהנו…" אתה תודה לו ותיקח את השקית, נרגש מטוב ליבו. המעשה התמים והטהור שעשה ייכנס עמוק ללבך, הרבה יותר מהזכייה המפוארת בגביע היול"ב, בהמשך אותה השנה.

לא במקרה במילה "ניצחון "פועם השורש "נצח". הניצחון האמתי הוא נצחי, נחרת על לוח לבנו ואינו נמחק. מה שבסופו של דבר נשאר לנצח הם המעשים הטובים שלנו, וכל אחד יכול לעשותם, בכל מקום ובכל זמן. כיבוד הורים, מעשה של חסד, עזרה לזולת, הושטת יד לחבר שנפל, מילה טובה, מאור פנים ועוד..

כל מה שקורה – לא במקרה הוא קורה. יד ההשגחה תוביל אותך לרגע החד-פעמי ההוא, כשתניף את הגביע, והכיתוב "אין עוד מלבדו" יתנוסס על ליבך – רגע שכאילו נכתב ונחתם מימי בראשית.  הגם שייקח לך עוד זמן להפנים, להסכים ולראות זאת באותו רגע תממש את ייעודך כשחקן. זאת תהיה פסגה שממנה אפשר יהיה רק לרדת, או לנסות לעלות לפסגה אחרת –פסגה של רוח, של שיבה למקורות.

ואכן, אחרי רגע השיא של הזכייה בגביע יול"ב תחווה ירידה עקבית ותלולה ביכולתך המקצועית ובמצבך האישי. על אף שכלפי חוץ תהיה על גג העולם עטור בזרי כבוד ותהילה, בתוכך פנימה תהיה נתון באי-שקט, מתקשה למצוא את מקומך, צמא לשמוח בחלקך. שנת 2004–2005 במדי הפועל ירושלים תהיה מהשנים האפורות והבינוניות שלך כשחקן. בעונה שלאחריה תאחז בקרנות המזבח, בניסיון לחדש את כוחותייך וביצועייך במדי הפועל תל אביב. הרומן שלך עם האדומים מתל אביב יהיה קצר ומאוד לא קולע ובסופו תעזוב את הקבוצה ואת המשחק ותיכנס לאחת התקופות הקשות והמטלטלות בחייך שבה תבקש למצוא את מקומך וייעודך בחיים. המשבר יוביל לצעקה לתשובה וזו תגיע בדמות כניסתך לישיבה לבעלי תשובה בירושלים. אתה תיקח עול תורה ומצוות על כתפייך ותימצא מקור מים חיים שמעט מעט יביא מזור לייסוריך.

בגיל 36 תחזור לעונתך האחרונה כשחקן כדורסל מקצועני ותסגור מעגל בקבוצת הפועל גליל עליון בה התחלת את קריירת המשחק שלך.

סיכום

משחק הכדורסל יביא רוב ברכה לחייך. הוא יהיה מקור פרנסה, דרכו תחווה רגעים מיוחדים, ובזכותו תכיר אנשים טובים ויקרים.

הכדורסל בשבילך לא יהיה רק משחק. הוא יהיה המשחק, משחק החיים. החיים בכל הדרם יופיעו בפניך דרך הכדורסל עם כל ההצלחות והכישלונות, הציפיות והאכזבות, הפחד והתקווה, העצב והשמחה.

גם אם היום אתה חושב אחרת, לעתיד לבוא תפנים ותדע שהאליפויות, הגביעים, התארים האישיים, הכסף – כולם יהיו בונוסים על הדרך. במהלך השנים יתבהר לך שמשחק הכדורסל הינו מתנה מופלאה שדרכה מתאפשר לך ללמוד על עצמך, על החיים, ובעיקר לגדול ולהתפתח כאדם.

יסודות וערכים שתלמד הודות למשחק כמו עבודת צוות ושיתוף פעולה, התמודדות עם משברים והצלחות, מידות של התמדה ונחישות, סבלנות ואמונה ישמשו אותך עוד שנים רבות אחרי הירידה מהמגרש ותיישם אותם במחוזות אחרים של חייך.

אחרי אחת מפרישותיו אמר מייקל ג'ורדן שהכדורסל היה בשבילו "ויזה ללבבותיהם של בני האדם". אתה מאוד תזדהה עם מילותיו של מייקל. אחרי פרישתך שלך מהמשחק אתה תשתמש בספורט בכלל ובכדורסל בפרט ככלי העצמה חינוכי ותרפי שבאמצעותו תנסה לגעת בלבבות של בני אדם, בניסיון ובתקווה להשפיע עליהם לטובה ובכך להוסיף טוב ושלום בעולמנו.

דורון יקר ואהוב – אני שולח לך חיבוק, חיזוק והמון אהבה מהעתיד, ומאחל לך שתשמח בחלקך, תממש את ייעודך ותאיר את אורך.

שהשם ישמור אותך בדרכך, ימלא את כל משאלות ליבך לטובה ושכל אשר תעשה תצליח.